באה המלכה אל המלך* אדוה דרורי - מיצב רקמה בעבודות צמר כבשים מלובד, תפירה ורקמה, משחררת אדוה דרורי את רגשותיה וחלומותיה של המלכה ללא תלות באזנו הערלה של המלך. המוזיקאית אתי בן זקן, יצרה פסיפס מוזיקאלי עשיר ורב גוונים המהווה פס קול לתערוכה. בנצלה את צורת הקפלה של "צדיק", יוצרת דרורי בתערוכתה הנוכחית ארמון רב יופי של שני וארגמן ובא בעת מקום קדוש לאוהבים שכל הנכנס אליו משיל נעליו מרגליו. הצבעים העזים, הדימויים התמים לכאורה, רכותם של החומרים, ההוד וההדר מתעתעים בצופה. הם לא קישוט מלכותי אלא תיאור מסע מייסר של דמות בדרך לעצמאות. בהמשך לתערוכותיה הקודמות שבהן התייחסה דרורי לילדותה העצובה בקיבוץ ולחוויית הקיום הכואבת, כאן, דרך העינויים מובילה לגאולה. בשירה, באה המלכה אל המלך מתארת נורית זרחי את מסעה: המלכה באה אל המלך עם ציפייה ומשאלת לב חושפת את חלומותיה אודות אהבתם ואילו הוא, בשלו, פעם אחר פעם, כמו קו מקביל וזר, גֶר בעולמה. המסע חוזר ונשנה עד שהמלכה מבינה שעולמותיהם לעולם לא יפגשו. בעבודות גדולות ממדים (4-8 מטרים), דרורי מצעידה את המלכה למהלך נוסף ועצמאי ומעניקה לה שחרור מתלות במלך. דרורי טווה את המלכה בלבן, ככלה בחופתה, עוטרת לה כתר ודרור. אכזריות, הרג סתמי, קניבליזם וגם היפוך מצבים, עימות בין הגיבורים ולבסוף הגשמת המשאלה, הם מהמאפיינים התוכניים של מעשיות האחים גרים המשפיעים על עבודתה. גם דרורי טווה סיפור מיוסר ואכזרי, וכמו באגדות הוא מסתיים בסוף טוב. אך בניגוד לשטיחי באיֶיה המתארים סצנות שלמות של דרכו של ויליאם הכובש לכתר, שטיחיה של דרורי מתמקדים בדמות ובמצב רוחה- ועל הצופה מוטל לדמיין את האירועים. מעשיית "עץ הערער" ממנה שואבת דרורי השראה מתחילה במות האם, בהתאכזרות האם החורגת לבנו היתום של האיכר עד שלבסוף היא שוחטת אותו ומגישה אותו כנזיד לבעלה. בתה, אחותו החורגת, אוספת את עצמותיו לתוך שקיק ומטמינה אותן תחת עץ הערער, מתוכן הוא בוקע כציפור יפה השרה ומזמרת: אמי, היא שחטה אותי אבי, הוא אכל אותי אחותי, מרי-אן הקטנה ליקטה את העצמות שלי וקשרה אותן בפיסת בד משי להביאן למנוחה תחת עץ הערער צוויץ צוויץ, איזו ציפור נאה אני! וכך עפה ציפור בין הארצות ושרה את סיפורה עד אשר היא מגיעה לביתה ושבה להיות הילד , החי באושר עם אחותו החורגת ואביו האיכר (לא לפני שהם הורגים את הרשעה). גם אצל דרורי מתרחשת מטמורפוזה: ילדה פצועה וכואבת הופכת למלכה מאוהבת ושבורת לב שהופכת למולכת משוחררת. תהליך הליבוד הוא למעשה ציור בצמר כבשים בטכניקה פיסולית- סיבי הצמר מתלכדים לבד כתוצאה מתנועה, חום ורטיבות. דרורי מתמסרת לחומר, פורסת, דורכת, דוקרת, משקה אותו ונעה עליו. התפלשותה הפיסית בחומר היא פועל יוצא של תנועה פנימית במקצב טקסי, המוציאה לחופשי את העצב, הבדידות ועצמת האהבה. המוזיקה וקולה של אתי בן זקן שנוצרו כחלק בלתי נפרד מהמיצב משלבים עיבודים לשירי עם, טקסטים מהשיר "באה המלכה אל המלך", עץ הערער, ואף הוראות משחק שחמט מהווים פס קול מדויק ומרטיט לב לארמון רב התפארת שמציגה דרורי. *בהשראת שיר של נורית זרחי באותו שם. חנה קומן