מיצב בגלריית רוזנפלד, 2001 "בעבודת וידאו זו החלה להתבהר ששפתה האישית והמובחנת של אדוה דרורי, שאין לה כמעט מקבילה באמנות המקומית. ייחוד העבודה ניכר בסגנון וגם בתכנים המורכבים. טקס פולחני של אישה אחת, הרוקחת ומטגנת במחבת, חלקי בובות, ביצים, חלב, סוכריות ועוד… טקס מוזר ואפל, ממזג בין מציאות לדמיון, יוצר תחושה של מהויות מקומיות אוניברסליות הנוגעות במעגלים של לידה, חיים ומוות. באמצעות דימוי נשיות, הן במראה שלה עצמה והן בחלקי הבובות והלבוש ועל ידי העיסוק הבלתי חדל של הטיגון, ההכנות והבישול… נוצרת אווירה דחוסה, חוויה רגשית, כמעט מאגית״. דפנה נאור נדמה שהמיצג של דרורי הוא חגיגה ביתית - משפחתית המעוצבת להחריד. בובות וחלקי בובות, שוקולדים, סוכריות ומצרכי מזון בסיסיים, מטוגנים ביחד בתוך מחבתות. הרעשים, הריחות והמנגינות הם הטווח האסתטי, המקצב, והם אלה שיוצרים את המבנה לקו הסיפורי. אך לחגיגה יש ריחות רעים וגזים רעילים. יותר מהיות המיצג מחזה מיופייף הוא מאורע, הרפתקה מוסרית שהיפה בה הפך לסוטה, משונה ומניפולטיבי. הבובות במצבן המקורי הן אובייקט של תשוקות במובנים שונים. הן נעדרות זהות מינית, מתרצות והן מהוות סמנים של מיתוסים ואידאולוגיות של תרבות שלטת. הסמנים הופכים בהקשר עבודתה של דרורי לגורם מפרק ולביטוי לטשטוש החומרים. הסטת איקונות תרבותיות אלה ממעמדן המכובד, משרת ביצירתה זיקות טרם התבהרותן. ערכו של ערבוב השפות הויזואליות והמשמעותיות הוא ביצירת ניגודים פנימיים. ניגודים אלה הם כאמצעי על העדרו המוחלט והוודאי בסיפור. נראה שהאופי הפנטזיוני מתחבר יותר לצד האפל של ערכי משפחה והחברה. הנעדר מיוצג על ידי התחליף הפלסטי המעוצב אך מעופש, כחזיון תעתועים מזיכרון אוטוביוגרפי בלתי פתיר. בנבדל מהתרחשות שבמיצג, הצילומים לקוחים ממיצג קודם הדומה לנוכחי, והם מנצחים את ה"אחרי", התיאטרליות מוקפאת והריחות נעלמים. הצילומים סוגרים את הפער בין הדבר שנצפה לבין ייצוגם החדש של הדימויים. הם מאפשרים כניסה לסיפור המקבע תהליך של הזנחה. ההבדל נמצא במשמעויות הדימוי ולא במראה האובייקט המולד. דרורי משתקפת במגרש המשחקים הביתי שלה כחלק מהחגיגה. דמותה מתהדרת והיא מתייחסת אל גופה כאל חפץ- בובה. בדומה לבובותיה, היא מציירת את האדם כמצרך, המשתדל בייאושו למצוא חן ולהיענות לצרכיה המצטברים של ההישרדות. במיצג ובצילומים מאפיינת אדוה דרורי מצבי צבירה ותהליכים שבין כוונות טובות לבין מחיר מימושן. דיאנה דלל